שלום לכולם. לי קוראים נריה קטן. אני לא כל כך מורגל לדבר, אולי אני קצת מתרגש. אני בן 31, התגייסתי לפני 11 שנים לצבא. התחלתי מסלול בסיירת מטכ"ל, אחרי כמה זמן עזבתי וסיימתי שירות מלא. מתחילת המלחמה, משמחת תורה התשפ"ד, אני מעל 450 ימי מילואים. תוך כדי גם התחתנתי, נולדה לי בת, ברוך השם.

תודה רבה. נלחמתי גם בעזה, בסוריה, בלבנון. ובעזה גם נפצעתי ועברתי ניתוח והחלמה. באתי בשם עצמי. לא שלחו אותי או משהו כזה, אבל אני יודע שיש לי הרבה חברים שחושבים כמוני. דבר ראשון, אני רוצה להגיד שאני מאוד אוהב את הציבור החרדי, גם כציבור וגם כפרטים. יש לי הרבה חברים חרדים. יש לי המון הערכה כלפי הציבור הזה. אני מאוד בעד מצווה להתגייס לצבא היהודי של עם ישראל בארץ ישראל. היחס לציבור החרדי שאני חווה בתור אזרח, בתור מילואימניק, הוא יחס שמפריע לי. הוא יחס מתנשא בעיניי, יחס מזלזל, כאל כנופיה של משתמטים. ומדינת ישראל בעיניי חייבת רבות לציבור החרדי. אני חושב שהחוק של חבר הכנסת ביסמוט הוא חוק טוב. הוא מתנהל בכבוד, בהידברות והסכמות. דבר אחרון לסיום בתור אדם שומר תורה ומצוות שמשרת בצבא נתקלתי וכמוני גם חבריי, לפעמים - - - ככלל, פעמים רבות זה מתנהל בצורה טובה מאוד. אבל לפעמים יש הפרות של כל מיני דברים שעל פיהם אתה מתגייס לצבא, כל מיני אלתורים בעזה שפתאום מגיעים בנים ובנות ביחד לישון, מקלחות שאתה מחכה בתור, פתאום אתה מגלה גם שיש בנות. הדברים האלה, גם כלפי הציבור החרדי וגם כלפיי, כשומר תורה ומצוות, זה בדיוק המדדים שבהם נמדד הצבא, ואם אנחנו לא נהיה שם 100%, יהיה קשה מאוד לצפות מהציבור החרדי לתת אמון במערכת. תודה רבה.